עיריית תל אביב, הפייסבוק אינו שלכם. הוא שלנו, התושבים

עיריית תל אביב יצאה אתמול בפוסט פרובוקטיבי בפייסבוק, שבדיעבד הסתבר כפוסט שנועד להציף את נושא הדמוקרטיה. אני טוען שהפוסט הוא חלק מהבנה לא נכונה של המדיום ככלי שירותי של העירייה

עיריית תל אביב יצאה אתמול בפוסט פרובוקטיבי בפייסבוק: "לאור ריבוי התלונות, וניצול הדף ל"הוצאת קיטור" וכדי לשמור על המורל העירוני, מהיום, ראשון, 5.11.17, בשעה 23:59, לא יהיה ניתן יותר להגיב על פוסטים בעמוד הפייסבוק העירוני. ניתן לשלוח הודעות בפרטי, ואנו נשקול את פרסומן. אנחנו כאן בשבילכם, עיריית תל אביב יפו".

הפוסט המקורי של עיריית תל אביב יפו

הפוסט גרר 1,700 ביטויי כעס, צחוק ולייקים, כ- 1,000 תגובות וכ-400 שתופים.

בדיעבד הסתבר שהפוסט נועד כדי להעלות את נושא הדמוקרטיה והשיח כחלק מחודש הדמוקרטיה שהכריזה עליו עיריית תל אביב.

אודה, גם אני, כמו רבים וטובים אחרים, האמנתי שהפוסט אמתי ו"נפלתי" בו. אבל לא בכדי. עצם העובדה שניתן היה להאמין שהפוסט אמתי – כאן הכשל הגדול של עיריית תל אביב ומפעילי הפייסבוק שלה.

נתחיל בהתחלה – עמוד פייסבוק או כלי הרשתות החברתיות הינם אזורי שיח – של הרשות עם האזרח, של החברה המפעילה עם לקוחותיה. עיריית תל אביב היא קודם כל רשות מקומית שאמורה לתת שירותים לתושביה, והפעלת עמוד הפייסבוק נכלל בשירותים אלה כשיח עם התושב.

את זאת עיריית תל אביב שכחה מזמן. עמוד הפייסבוק שלה הפך במיוחד לאחרונה לכלי "דחקות" לפרסומים "מגניבים" של פעילות העירייה כולל סרטונים בהם מככב ראש העירייה. כניסת תייר לעמוד הפייסבוק תציג עיר מדהימה בשווייץ שרק מבלים בה. אך העובדות מלמדות שזה רחוק מהמציאות.

לא תמצא שם זכר למאבק רוכבי האופניים, למאבקם של התושבים במאות החניות שנשללו מהן עם כניסת ה"אוטותל" ובטח לא תראה שם טענות כלפי העירייה.

באזור הפוסטים של הגולשים יש המון טענות ובקשות אבל נראה שהעירייה מתעלמת באופן מופגן מטענות אלו.

מתעלמת? לא מדויק. מי שבא יותר מדי בטענות ובשאלות וטרוניות – פשוט נחסם. גם בעמוד העירייה ובעיקר בעמוד הפייסבוק של רון חולדאי עצמו שמתופעל גם הוא על ידי מחלקת הדיגיטל בדוברות – כן, על חשבוננו.

את עובדות החסימות אני מכיר אישית. אני תושב תל אביב פעיל והייתי מעורב בכמה מאבקים, שלשמחתי הצליחו. זאת למרות שנחסמתי מעמודי הפייסבוק של העירייה ושל רון חולדאי.

אבל איני רק תושב תל אביב. אני גם מנהל דיגיטל במקצועי. עד לפני כשנה  ניהלתי את כלל פעילות הדיגיטל של חברת החשמל לישראל – משלב החזון, ההקמה והתפעול. חברת החשמל אינה חברה אהובה על הציבור, וזאת בלשון המעטה. כמות הטרוניות והתלונות והקללות שספגנו בעמוד מיומו הראשון היו אינסופיות. עם זאת, כמנהל הדיגיטל קבעתי כלל ברור – אסור לחסום גולשים – לקוחות החברה רק במקרי קיצון של שיח שאינו הולם או עבירות לשון הרע ואחרות. חסימות שבוצעו רק לאחר אזהרות.

לא היה יום ללא פניות גולשים – על הקיר באופן גלוי ובהודעות פרטיות – חלקן הגדול היו זועמות. עם זאת, הקפדנו להשיב לכל אחת ואחד מהם בדרך מקצועית תוך ניסיון לפתור לכולם את הבעיות. עד כדי כך שלקוחות שפנו באמצעות הפייסבוק הפכו ביוזמתי לראשונים בטיפול.

השירות שניתן ברשתות החברתיות ללקוחות החברה היה מהטובים שנתקלתי בהם, ועל כך העידו גם בגולשים עצמם – שבאו זועמים ויצאו, רובם, מרוצים מהטיפול לו זכו.

עיריית תל אביב, כחברת החשמל, הם גופים משרתי ציבור. הקול היוצא מהם חייב להיות קול של המבוגר האחראי הנותן שירות ללקוחותיו. אין מדובר בגוף תקשורת מגניב כמו החינוכית שיכול לצאת בכל בוקר בבדיחות אחרות ולענג את גולשיו בקטעי בידור יומיים. מדובר ברשות מקומית שמחויבת ללקוחותיה – קרי תושבי העיר והבאים בשעריה כשהמילה שירות מחויבת להיות אור לרגליהם.

לצערי הדבר אינו כך והפעילות האחרונה שבאה בשם השיח על הדמוקרטיה – רק העצימה את תחושת העלבון שחשו תושבים רבים.

ולראייה הפוסטים הזועמים שפורסמו על קיר הפייסבוק של עיריית תל אביב כתגובה להטעיה המכוונת מאתמול. ותנחשו מה? גם הם לא זכו לשום תגובה מהעירייה.

פוסט זועם של גבי שמעיה תושב תל אביב

רונן שמיר הוא מנהל הדיגיטל ויחסי הציבור בחברת תמי שינקמן ושות' . עד לאחרונה שימש מנהל הדיגיטל של חברת החשמל ומקים הרשתות החברתיות של החברה

לחסום או לא לחסום זו השאלה

מהי המדיניות הנכונה בעמודי פייסבוק - האם לחסום גולשים או לא ובאילו מקרים?
זו שאלה בה מתלבטים כל מי שמנהל עמוד פייסבוק באשר הוא. במיוחד כשמדובר בעמודים רשמיים של ארגונים, איך לומר, ממשלתיים ו/או שנויים במחלוקת.

העיקרון שמנחה אותי אישית הוא חד משמעית "לא לחסום"!. אין חוסמים גולשים באופן עקרוני כי הפייסבוק ורשתות חברתיות בכלל נועדו כדי לייצר ולעודד שיח: שיח פתוח שמאפשר דיבור חופשי על הכל - וכשאני אומר על הכל אני מתכוון לכל דבר.

הגישה שלי טוענת, שכל שיח, גם השלילי ביותר, הוא הזדמנות (או כמו שמנכ"ל שלי בעבר הגדיר זאת: "אתגר") במסגרתו ניתן להסביר, לתת נימומקים, להתווכח ולנסות לשכנע. נכון, ךא תמיד זה עובד - אבל חשוב לזכור, שבכל ויכוח, גם הקשה ביותר, נמצאים את הצופים מהצד, שלא מתערבים בויכוח וצופים. רק צופים. הם גם רואים את הוויכוח, מקבלים את התמונה המלאה והם בעצמם יכולים להשתכנע ו/או לקבל נימוקים משכנעים לעמדה אותה אתה מייצג.
לכן גם האמירות הקשות ביותר הן הזדמנות נפלאה.

עם זאת, גם אני נפלתי לא פעם להחלטה לחסום גולשים.
ובאילו מקרים כן ניתן או אפילו מומלץ לחסום?

חסימה נכונה ואפילו מומלצת במקרים הבאים:

1. כשהגולש מתבטא בשפה לא נאותה המכילה קללות, נאצות וגידופים.
2. כשגולש עובר על חוק לשון הרע - עושה שיימינג לאנשים או משמיץ אדם שלישי. גם אם יתן הוכחות לטיעוניו, עדיין מדובר בשיימינג. פייסבוק אינו בית דין שדה ואסור לאפשר לאנשים להשמיץ אנשים אחרים מבלי שבית המשפט נתן את החלטתו על כך או כל גורם אחר המחוייב על פי חוק.
3. כשהגולש עובר על חוקי מדינת ישראל או חוקים בכלל - צו איסור פרסום, לשון הרע, בטחון המדינה, הסתה, גזענות וכדומה
4. כשהגולש מציף בעמוד הפייסבוק ומתחיל להוות נזק ממשי - בהשמצות, פרסום מודעות ועוד.

בדרך כלל אני נוהג להתרות בפני מי שעושה דברים אלה (אם ניתן כמובן) לפני חסימה. דרישה שיפסיק כי אחרת ייחסם. אם לא נרגע וממשיך - חסימה נדרשת ואפילו מומלצת.

חשוב לציין כי חסימה היא אפשרות אחרונה - בדרך כלל, שוב אדגיש, אין לחסום גולשים גם אם הם מאוד מעצבנים - כי בדיוק בשביל, זה , כשזכור לכם, פתחתם את עמוד הפייסבוק - לשיח - גם א הוא מאוד מאוד מעצבן.

זה נכון לגבי עמודים של חברות וארגונים.

הכלל הזה קצת שונה כשמדובר בעמוד פייסבוק פרטי. העמוד הפרטי שלי אינו מכיל עוקבים אלא חברים!. זה הבדל גדול, כי בעצם את החברים שלי אני בוחר.
אנשים המשמיצים אותי בעמוד הפייסבוק שלי, או שמנהלים ויכוח שאינו לרוחי - זכותי המלאה לבטל חברות עימם ולחסום אותם.
אני מתייחס לעמוד הפייסבוק ולקיר האישי שלי כ"בית". זהו בייתי, ובבית שלי איש לא יעליב אותי או יפגע בי. אני בוחר את מי להזמין הביתה ואת מי לא. ועם הכלל הזה אני הולך.

חשוב לציין כי גם העמודים הם "בית". הרבה עמודים של חברות או ארגונים אישיים - הם בית וחל עליהם אותו כלל.

ככל שמדובר בחברה או ארגון רשמי או ממשלתי או שייך לציבור בדרך כלשהי - כי אז היד על ההדק פחות קלה - הרי הבית הזה שייך גם להם - ואז מותר להם להתבטא כרצונם. עד הגבול של "הטעם הטוב".

ומי קובע את גבול "הטעם הטוב"? אנחנו - כמנהלי התקשורת המקוונת בארגון. אנחנו שומרי הסף!

רשתות חברתיות בחברת החשמל

לפני כארבע שנים הגעתי לחברת החשמל כדי להקים ולתפעל תקשורת מקוונת בחברה.
חשוב להבין כי עד אז בחברה לא היה כל מענה ברשתות החברתיות או כל התייחסות למתרחש שם.
ב- 28 ביוני 2012 הוקמה תשתית נרחבת לרשתות חברתיות החברת החשמל - זאת לקראת קיץ במסגרתו היה צפוי מחסור חמור ביצור החשמל עקב משבר הגז עם מצרים.

אז אלו הרשתות החברתיות שאני הקמתי ושאני מתפעל בחברת החשמל כיום:

עמוד פייסבוק
עמוד הפייסבוק של חברת החשמל מונה כ- 100,000 עוקבים ובמסגרתו אנחנו מעלים הודעות יזומות על בסיס יומי כמידע ללקוחות החברה - על עבודות, הפסקות ומועד סיומן, הודעות על אירועים חריגים ופעילויות החברה בתחומים מגוונים כמו איכות סביבה, פרויקטים הנדסיים פרויקטים במיחשוב ותקשוב ומודעות גיוס למישרות בחברה.
מידע לציבור כולל תמונות וווידיאו בעת הצורך. וגם אירועים הסטוריים מהותיים בתולדותיה הארוכים של חברת החשמל לישראל נאספו והועלו לפייסבוק ועלו לעמוד ביום השקתו.
בנוסף, והכחלק הכי חשוב הוא מענה ללקוחות החברה. אנו מטפלים בכ- 2,500 פניות בחודש רגיל וכ- 8,000 פניות במהלך שלושה ימים בעת סערה במקרים של הפסקות ותקלות בחשמל.
כל הפניות נענות במהירות של עד 12 דקות (ההחלטה היא מענה ראשוני של עד חצי שעה) עם אחוז מענה של 95%!

חברת החשמל העמוד הרשמי בפייסבוק

מענה לגולשים בפייסבוק בסערת אוקטובר 

טוויטר
אנו מפעילים טוויטר לציוצים שלנו ולמענה לגולשים הפונים אלינו. בעיקר בעת סערות או אירועים דרמטיים - מתעוררות שיחות בטוויטר המערבות את חברת החשמל.
בטוויטר אנו עומדים כיום על למעלה מ- 800 עוקבים.

עמוד הטוויטר של חברת החשמל

ערוץ יוטיוב
ערוץ היוטיוב של חברת החשמל מעלה על בסיס שבועי קטעי וידיאו של עובדים מהשטח - שצולמו על ידי עובדי החברה. במקביל, מעלים קטעי הסברה, סרטים מקצועיים שנערכים כאן בחברה וקטעי ראיונות של מנהלי החברה בתקשורת לידיעת הציבור.
לערוץ יש כיום למעלה מ- 3 מיליון צפיות ויש לו למעלה מ- 700 עוקבים קבועים אחר העמוד.

ערוץ היוטיוב של חברת החשמל

אינסטגרם
  מזה כשנה אני מפעיל את ערוץ אינסטגרם של חברת החשמל. במסגרת זו אנו מעלים מספר פעמים בשבוע תמונות בעיקר של עובדים החברה בשטח.
המטרה בפתיחת האינסטגרם היא לייצר מודעות לחברה ופעילותה בקרב קהלים צעירים ה"חים" באינסטגרם.
זאת, תוך יצירת קשר של תגים ותגיות עם פעילויות בישראל וברחבי העולם בנושאי חשמל.
כיום יש לעמוד 265 עוקבים.
עד להעלאת האינסטגרם תפעלתי שני מתחמי תמונות שהיו פופולאריים בזמנו - פיקסה ופליקר. בעקבות מיעוט התנועה בערוצים אלה, והתגברות השיח באינסטגרם, החלטתי לעצור את הפעילות שם ולחזקה באינסטגרם המתפתח במהירות.

אינסטגרם חברת החשמל

בלוגים:

לפני כארבע שנים פתחתי בלוג של חברת החשמל. למרות לחצים בחברה לעשות זאת במסגרת אתר החברה, בחרתי לפתוח את הבלוג בבלוגר - זו הייתה בעצם אמירה - שהבלוג הוא חופשי ולא נתון לפיקוח ולצנזורה. 

הבלוג משמש בעיקר להעברת מסרים בלשון בני אדם א-פורמאלית ובינתיים רק מעט פוסטים אישיים של בכירים ועובדים בחברה - אבל גם זה עוד יגיע.

בבלוגים נכתבו עד היום כ-200 פוסטים  שזכו ל -50,000 צפיות. במקביל נפתחו עוד 2 בלוגים לאירועים ספציפיים - כנס חברת החשמל לתנועה הקיבוצית ובלוג לציון 90 שנותיה של החברה.

בלוג חברת החשמל בבלוגר

בלוג נוסף שנפתח הוא בלוג נשות חברת החשמל באתר סלונה.

הבלוג הסלונה נולד כחלק מרעיון של שינוי התפיסה לגבי עובדי חברת החשמל. התפיסה הקיימת היא שחברת החשמל היא גברית ושעובדים בה רק גברים ובעיקר ברוב התפקידים המהותיים. הבלוג נועד לספק במה לנשות חברת החשמל - לסיפורים אישיים ולסיקור קריירה נשית בחברת החשמל - שגם אפשרית וגם קיימת הלכה למעשה . הבלוג מוכיח את התעצמות התחום הנשי בחברה ואת העובדה כי נשים בחברת החשמל יכולות להגיע לתפקידים מהותיים וחשובים ביצור ואספקת החשמל.

לבלוג נשות חברת החשמל באתר סלונה.

בלוג נשות חברת החשמל בסלונה

וויקיפדיה

אחד המתחמים החשובים והפופולאריים ברשת האינטרנט היא אנציקלופדייה ההמונים וויקיפדיה. 

רוב החיפושים בכל תחום כמעט מביאים תוצאה עדכנית מהוויקיפדיה.

לכן היה חשוב לי להקפיד ולעדכנו בכל תקופה ותקופה.

כך עם הגיעי לחברה דאגתי להחליף את כל הערך של חברת החשמל בוויקיפדיה 

וכן עדכנתי את הערכים של תחנות הכוח כמו גם ערכי המנכ"לים - אלי גליקמן והמנכל הנוכחי - עופר בלוך - לו כתבתי והעלתי את עמוד הוויקיפדיה מהיסוד.

גם הערך של יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, אלוף מיל. יפתח רון טל שונה ועודכן עם הגיעי לחברה.

 

חברת החשמל בוויקיפדיה

גוגל דרייב

כחלק מתפקודי כמנהל תקשורת מקוונת, אני אחראי בין היתר על ריכוז חומרי מולטימדיה והעברתם לכלי התקשורת. 

לצורך כך נפתח מתחם ייעודי בכונני גוגל דרייב - כונן המשותף בעת סערה עם כלל כלי התקשורת.

אלו עושים שימוש בכל אירוע ובכלל בחומרים העומדים לרשותם והמתעדכנים כל העת על ידי עובדי החברה וצלמיה. 

על כל אלה אני אמון!

את כל אלו אני מתפעל ביומיום - עם סיוע במענה ללקוחות החברה בפייסבוק מאדם אחד במהלך הבקרים במישרה חלקית בלבד.

חשוב לציין כי כיום בחברת החשמל מאמינים ברשתות החברתיות - ובהחלט מבינים את הצורך בכך. בחברה נערכים בלטיפול כולל במגוון ערוצי הפנייה של לקוחות ובכלל זה כל כלי הרשתות החברתיות. זהו נושא בוער בו מתמקדים בימים אלה. 

מה זה בעצם ניהול רשתות חברתיות?

בהרצאות ובשיחות שלי עם קהל, השיח על רשתות חברתיות מוביל מיד לשם "פייסבוק".
הרשת החברתית פייסבוק הפכה בשנים האחרונות לשם גנרי לרשת חברתית, בדומה לפריג'ידר או פלאפון.
והאמת? די בצדק.

פייסבוק לא הייתה הראשונה בייצוג הרשת החברתית. קדמו לה אחרות - שמסיבות כאלה ואחרות לא צלחו את עידן הפייסבוק.
פייסבוק שינתה את המפה התקשורתית והפכה לרשת החברתית העיקרית בחיינו תוך איפוס כל הרשתות האחרות שהיו קיימות עד הצלחתה.
רק בישראל ניתן למנות את קפה דה מרקר , עכבר קפה אתר תפוז אנשים ואתר הבלוגים מוביל בישראל ישראבלוג - שהייתה לי הזכות לשלבו באתר נענע, ושהיווה בשיאו את אחד המרכיבים הראשיים להצלחת הפורטל.
אבל כל אלה היו חסרים.

רשת חברתית מצליחה בזכות שלושה גורמים:

רשת חברתית מצליחה = תוכן + אנשים + כלים

כלים - מגוון של כלים וירטואליים מתקדמים ליצירת קשר ושיח בין החברים באתר. ככל שיש יותר כלים - טובים ומתקדמים, המאפשרים קשר הדוק יותר בין החברים - הרי הרשת תצליח יותר ויותר

אנשים - רשת חברתית מתבססת על רבוי חברים בה. ללא חברים - הרשת יכולה להיות מעולה - אבל ללא אנשים היא תמות מוות סופני וכואב.

תוכן - תוכן מרתק של גולשים. חשוב שהגולשים בעצמם ייצרו את התוכן - וזה חשוב שיהיה תוכן מצויין ומרתק ששווה לעקוב אחריו. ללא תוכן טוב - האנשים לא ישארו והרשת החברתית תמות כמו בסעיף הקודם.

פייסבוק אכן הביאה בקלות וביעילות מגוון של כלים אינטרנטיים שהלכו והשתכללו עם הזמן והכוללים בין היתר - את הקיר, שתוף תמונות ווידיאו בקלות, יכולת תיוג, יכולת של מתן תגובה מהירה ויעילה כמו לייק או תגובה או שתוף, מסנג'ר פרטי בין אנשים הכולל וידיאו ועוד ועוד.

מבחינת אנשים - הלכו אלה והתרבו בפייסבוק והגיעו כיום לכ-1.5 מיליארד איש - אימפריה!

ולגבי התוכן - פייסבוק הפכה להיות הפלטפורמה המניבה את כמות התוכן הגדולה ביותר בעולם - חינם, באמצעות הגולשים, שמגדילים בכל יום את כמות התוכן המרתק. 

ואם הפייסבוק שלכם משעמם - פשוט תחליפו חברים - מיצאו את אלה המובילי דיעה, שיעשירו את ימיכם (ולילותיכם) במידע מרתק - סוביקטיבית על פי נושאי העניין שלכם.

אז אכן פייסבוק היא הרשת החברתית המצליחה ביותר עם שפע אנשים תוכן וכלים ולא סתם זכתה בבכורה.

אז מדוע בעצם הרשת החברתית של גוגל - +GOOGLE לא צלחה א המשימה?

הרי לא ניתן להאשים את גוגל בחוסר במגוון כלים או שאינם טובים דיים...

אז מה כן?

ככל הנראה שני הגורמים האחרים במשוואה - הם שלא צלחו -

כשנכנסנו לשם - לא מצאנו תוכן שמעניין אתנו, גם האנשים לא עניינו אותנו - גוגל שתף אותנו עם אנשים שאינם ממש חברים שלנו ו/או שמעניינים אותנו. וכך הרשת החברתית שהיה לה את רוב הסיכויים להצליח - כשלה. 

ופייסבוק כן ובגדול.

אבל פייסבוק לא לבד.

על מנת לנהל רשתות חברתיות יש צורך במגוון של רשתות. ומדוע?

הרעיון שעומד מאחורי ניהו רשתות חברתיות הוא נגיעה בקהלי יעד מגוונים. 

בעוד בעבר הוקם לכל חברה אתר - כדי שיוכלו למצוא אותנו באינטרנט, הרי שהגישה ברשתות החברתיות היא להגיע לקהל היכן שהוא נמצא.

בואו נדמה עסק שאנו רוצים להקים. נניח שאנחנו רוצים להקים חנות לממכר שוקולד.

שתי אופציות עומדות בפנינו התקציב העומד לרשותנו-

האחת - הקמת חנות מפוארת לשוקולד ברחוב צדדי בעיקר - חנות יפה ומדוגמת

השניה - הקמת דוכן קטן ועלוב במרכזה של כיכר רבין, בעת בה נערך במקום כנס גדול של ילדים והורים.

התשובה ברורה - עדיף להיות היכן שקהל היעד שלנו נמצא ובגדול.

זה הבדל בין האתר התדמיתי שלנו לבין פעילות ברשת חברתית כמו פייסבוק. עדיף להיות היכן שהקהל נמצא ולהגיע אליו באופן ממוקד וברור.

כך גם בבחירת רשתות חברתיות. למרות המאסה הגדולה הנמצאת בפייסבוק - רבים פעילים דווקא במקומות אחרים.

אינסטגרם

הנוער, למשל, נטש את הפייסבוק - מסיבות שונות ומגוונות. איפה הם נמצאים? באינסטגרם, בווטסאפפ וברשתות חברתיות אחרות שמעניינות אותם יותר.

אז מה צריך לעשות אם רוצים לגעת בבני נוער? פשוט להגיע אליהם באמצעות הרשתות בהן הם פועלים. לצורך העניין אינסטגרם.

אינסטגרם מדברת בלשון אחרת - לא עוד טקסטים ארוכים ומשמימים אלא תמונות, טקסט קצר אם בכלל והרבה לייקים. בנוסף, עובד האינסטגרם על הרעיון של תגיות - התאמת התיוג לנושא בארץ ובעולם יכול להעשיר מאוד את כמות העוקבים והמגיבים לך ברשת הזו.

טוויטר

טוויטר הוא האח הקטן והממזרי של פייסבוק. הוא עובד על פחות גולשים, אך עדיין הם רבים, ולמעשה הוא מחליף את מה שהיה פעם הצ'ט (של נענע / וואלה ודומיהם): אמירות קצרות, מהירות (עד 140 תווים) בלי בלבולי מוח רבים מדי.

כדי לעבוד בטוויטר צריך לחיות בו - להגיב כל העת ולתת מענה - כי כאמור כאן השיח והתגובתיות בין הגולשים היא שעושה את העבודה.

בישראל הטוויטר פחות מצליח - בארה"ב הוא פופולארי הרבה יותר.

אז למה בכל זאת כדאי לתזחק את הטוויטר?

כי בישראל פעילים בו מובילי דיעה. אלו כולללים בין היתר שרים, ח"כים, עיתונאים מובילים ואנשי תקשורת כמו גם מובילי דיעה בתחומי הטכנולוגיה והקדמה. אמירה של אחד מהם יכולה לבנות או להרוס ארגון. ב- 140 תווים בלבד. ולכן חשוב להיות שם ולהגיב ולנהל שיח פתוח וגלוי - כי זה מה שקורה שם!

בלוגים

בלוגים הם כלי תוכן מעולה. הם מאפשרים כתיבה תוך שילוב מולטימדיה (וידיאו, תמונות ואודיו) ללא הגבלה - וכאילו מהווים אתר פרטי ואישי עם יכולת עיצוב אינסופי - לרוב קל מאוד לתפעול.

הבלוגים מכונסים תחת גגות של פלטפורמות מרובות משתמשים וניתן לנצלם בשתי צורות:

1. להפיץ את הבלוג האישי / של החברה שלי בקרב החברים באתר הבלוגים המסויים (סלונה או און לייף לדוגמא)

2. לכתוב בבלוג האישי שלי ולהפיצו באמצעות הטוויטר / פייסבוק ושאר הרשתות לחברים שלי וכך להביאם לשם (בלוגר/ וורדפרס)

מדובר בכלי תוכן המאפשר את סידור התוכן ועריכתו, קידומו וסידורו באמצעות תגיות - וכך לקדמו גם במנועי חיפוש. כך שיחפשו את שם הארגון שלכם / חברה - ימצאו אותה בגוגל ביתר קלות. 

יוטיוב

מעבר להיותה התחליף המושלם לשידורי הטלוויזיה - עם מגוון עצום של תוכן וערוצי טלוויזיה הלכה למעשה לכל הגילאים בכל נושאי עניין - יוטיוב היא למעשה רשת חברתית מבוססת וידיאו.

גם כאן יש מגוון כלים שעניינם וידיאו, ניתן לחברים לעקוב, להגיב ולעשות לייק ומבחינת תוכן - ההסטוריה כבר שפטה את המקום הזה להצלחה גדולה מאוד - עם מיליארדי צפיות בכל יום של מיליוני גולשים מכל העולם.

וידיאו כדאי וחשוב להעלות ליוטיוב כמו גם לפייסבוק.

חשוב לפתוח ערוץ מסודר, ולנהל בו את כל סרטוני הוידיאו על פי סוגים - פלייליסטים טקסטים ועוד - שיכולים להעצים את הארגון/ חברה גם בעולם זה.

לינקדין

רוב הרשתות החברתיות בהן דנו עד כה הן רשתות חברתיות רחבות ומרובות אנשים. אך יש גם רשתות יותר מקצועיות המוגדרות בברירת מחדל לתחום המקצועי בלבד. 
אחת מהן והמובילה את התחום היא לינקדין - רשת חברתית המקשרת בין עובדי מגזר מסויים, בין אנשים העובדים באותו ארגון, ובין מחפשי עבודה ל"ציידי ראשים".
בלינקדין לא ניתן במודל החינם שלהם, לאסוף חברים ללא סיבה - רק אם אתה מכיר אותו מהלימודים או מכל מפגש מקצועי אחר - כי אז תנתן לך כגולש האפשרות לבקש מאותו חבר חברות. אם לא - לא ניתן ליצור קשר. 
האפקט הוא חשוב לחברה בתחום המקצועי - תוך שאיפה להפוך למובילה בתחומה, אתר לקוחות פוטנציאליים או עובדים.

ויש עוד - הרבה רשתות. אבל אלו הן העיקריות והמויבלות בתחומן.
ומה שמעניין זה השילוב - היכול להפעיל את כולן יחדיו - בהתאמה לקהלי היעד ולתכנים - תוך הפרייה הדדית של המתחמים בין הרשתות. עבודה קשה כבר אמרנו, נכון?

לסיכום:

מנהל רשתות חברתיות בארגון חייב לפעול בכל החזיתות - לאתר את קהלי היעד שלו ברשתות המתאימות ולהפעיל שם מתחמים ונושאי עניין. ככל שתגדילו את הפעילות במגוון רשתות חברתיות - ותנהלו אותם נכון תוך ניהול שיח מעניין ותורם - תוכלו להעצים את העוקבים השבויים שלכם ותוך השפעה ניכרת על מנועי החיפוש - גוגל - בחיפושי נושאים הקשורים לארגונכם.

בהצלחה!

האם רשת חברתית יכולה לשמש ככלי פרסומי?

חברות וארגונים החלו לשים את הדגש בשנים האחרונות על ניהול רשתות חברתיות.
ולמה בעצם?
א. כי מישהו אמר להם שאם הם לא שם הם לא קיימים..
ב. כי הם מבינים שמדובר בפלטפורמה פרסומית ושייוקית זולה.

נתחיל דווקא מהסיבה השניה - "זול" הוא שם המשחק ברוב הפעילויות של חברות כאלה. רובם רוצים פרסום ושיווק לארגון אותו הם מנהלים. פרסום ושיווק עולים כסף רב בדרך כלל - שעובר דרך משרדי פרסום, אנשי שיווק, כסף שעובר למדיה הכתובה, הדיגיטלית והמשודרת - למי שממש הממון מצוי בידיו - וזו לא ממש אפשרות למרבית החברות במשק.

אז הדרך הקלה והזולה כביכול היא הפייסבוק - "בואו נקים עמוד, ניקח מישהו שינהל אותו ונפרסם שם את מרכולתנו".
השלב הבא הוא גיוס "סטודנט" או "מנהל תוכן" שישמש גם "מזכיר/ה" ושיענה גם לטלפון ועוד כמה תפקידים ועל הדרך ינהל את עמוד הפייסבוק שיקים - יעלה קצת תמונות, יספר על המוצרים שלנו ונוכל להתגאות שאנחנו שם - במקום הכי טרנדי עלי אדמות.

ואז באה הנפילה ומתחילות הטענות - למה זה לא עובד? למה אין לנו חברים בפייסבוק? אנחנו לא עושים מספיק? מה צריך לשים גם כסף על פרסום?...

אז זהו - שפייסבוק אינו פלטפורמה פרסומית! 
גם לא ניתן להשתמש בו ככזה!

אז איך עושים זאת נכון?

ראשית חשוב להבין את המונח רשתות חברתיות:
רשת חברתית היא אוסף כלים וירטואליים, באמצעותם ניתן ליצור סבך קשרים עם חברים.
מי שלא מבין את המושג הזה - קשה לו מאוד להתמודד עם רשת הפייסבוק ודומיה.
הדבר הראשון שחייבים להבין הוא שרשת חברתית דורשת תקשורת - וכשאומרים תקשורת מתכוונים לתקשורת דו כיוונית. חייבים לתקשר עם החברים שלנו.

הפייסבוק הוא בעצם כלי אחד גדול וירטואלי המדמה את חיינו על פני האדמה בתקשורת מול אנשים אחרים.
אף אחד לא אוהב חברים שרק אוהבים לשמוע את עצמם ומלהגים את רעיונותיהם בכיוון אחד.
בתקשורת הכוונה היא לשיח!

אנשים רוצים תקשורת דו כיוונית - בה כולם שותפים פעילים.
ומכאן הכל מתחיל.

להבדיל מפרסום בעיתון /טלוויזיה / רדיו או אתר אינטרנט - שם אני יכול לפרסם מודעה ולשלם תמורת פרסומה ולהעלות שם מידע ככל שעולה על דעתי (כמובן בגבולות החוק) - ברשתות חברתיות המטרה היא שונה - המטרה בפייסבוק למשל היא יצירת קשר ושיח עם הגולשים.

והעיקרון שם הוא ככל שהשיח סביבי הוא רב יותר - מדברים עלי ואיתי יותר - כך אני מצליח יותר ויותר.
וזה מנוגד בדיוק לאופי המקובל על ידי חברות - המפרסמות את עצמן ומבקשות חברות ו/או הצטרפות לדף שהקימו - שהופך חסר תנועה ועניין.
בנוסף לכל הנאמר, פייסבוק הוסיפו בשנים האחרונות מנגנונים שאינם מאפשרים הפצה לכלל החברים בעמוד - ומעודדים קידום וכן בתשלום כמו גם הגדלת כמות החברים העוקבים אחר העמוד - אפשרות זו גם היא בתשלום.
העיקרון המנחה את פייסבוק - שתפוקת ותפוצתו של העמוד ותוכנו יגדלו אם השיח בו עירני וגדל וכולל בין יתר האלמנטים שלו גם: לייקים, תגובות ושתופים (share) - ככל שאלה גדלים גם תפוצת העמוד ותכניו גדלה באופן אורגני ללא קידום בתשלום.
כך ששיח מתפתח יתרום לפרסום אותו כל כך רציתם ולאו דווקא העלאה של תוכן, שאינו מייצר מעורבות כלשהי בהצפה מוגזמת. מעבר לכך - הצפה של תכנים שאינם מעניינים יעודדו אנשים להפסיק לעקוב אחר העמוד - גם ללא ידיעתכם, וחבל.


סיכום:
עמוד הפייסבוק אינו כלי פרסומי. הוא כלי של מעורבות חברתית. ככל שהמעורבות החברתית תגדל - כך יילך ויגדל הקשר שלכם עם הקהל הפוטנציאלי ויביא לכם תפוקה שוות ערך לפרסום.
אבל העבודה המושקעת היא רבה ודורשת מומחי תוכן ושיח ברשתות חברתיות - ועל כך יש לתת את הדעת.

ארגז הכלים של מנהל תוכן

מה זה בכלל מנהל תוכן?

המושג מנהל תוכן נולד רק בעשור האחרון, עם פרוץ האינטרנט לחיינו ביתר שאת.
כנוסד עולם התקשורת והדיווח העיתונאי היו למעשה רק שני בעלי תפקידים עיקריים שהובילו אותה:
הכתב והעורך.
שני אלה קיבלו ורסיות שונות ומשונות במהלך השנים  - כחלק מסוגי המדיה במסגרתן הם פעלו.
כך למשל הכתב קיבל תמיד טייטל נוסף על פי תחום התמחותו - כתב לענייני חינוך, בריאות, כתב מדיני וכו'.
ובהמשך הם הפגו לכתבי בכירים ולעיתים עברו לצד הפרשני והפכו ל"פרשננו" לענייני משהו.
בשנים האחרונות, במקביל למצוקה הכלכלית אליה נקלעו גופי התקשורת, ובנסיון להעצים "טאלנטים" הפכו הכתבים גם לפרשנים בכירים - עובדה שאינה מתיישבת עם ההגיון העומד מאחורי סיקור אובייקטיבי - כי הרי כתב המדווח אובייקטיבית על אירוע אינו יכול גם לפרשנו - כי הרי בפרשנות כלולה כבר עמדה אישית/מקצועית...

גם העורכים החלו מתגאים בסוגים מגוונים של כותרות תפקידים: עורך בכיר, עורך משנה, עורך ראשי, משכתב, משכתב ראשי ועוד. רובם ככולם עורכים.

כתב אחרי על הסיקור המשטח
עורך - אמון על עיבוד בתוכן והנגשתו לקהל הקוראים/מאזינים/צופים.

כך אלו היו ברורים כל עוד כלי המדיה כללו עיתונות כתובה, רדיו וטלוויזיה - עם ורסיות מותאמות לכלי המדיה.

ואז נולד האינטרנט - איפשהו בסוף המאה הקודמת - בשנות ה-90'.

כתוצר לוואי של כלי התקשורת המסורתיים, גם האינטרנט החל לפעול עם אנשי התוכן בתפקידיהם המוכרים. אלא שהאינטרנט, בראשיתו, היה מוגבל באמצעים, ונראה היה, שבכלי התקשורת הזה - המהיר, התזזיתי והממזרי, אפשר לוותר על תפקידי ביניים.
כך קרה שתפקיד הכתב שולב עם תפקיד העורך, שגם יצא לשטח עם מצלמה ולפט טופ (כיום מספיק טלפון סלולארי מתקדם) - ולמעשה העלאה ישירות לאתר חדשות מהשטח (או ממערכת התוכן מבלי לצאת לשטח כלל).
אז איך מכנים את אותו כתב/ עורך/צלם?
הרי כבר אינו רק כתב המדווח/ מצטט בעקבות שיחת טלפון
הרי אינו למעשה צלם מקצועי - עובדה שכביכול מורידה מיכולותיו וכישוריו.
עורך? ממתי אדם עורך את עצמו?

וכך נולד לו מנהל התוכן.
כמו בבדיחה על היהודים שכולם רוצים להיות מנהלים - הרי תפקיד מנהל התוכן מגלם בחובו את כל התפקידים גם יחד - כולל גרפיקאי ומעבד תמונות.

מנהל אמרנו? סוג של עבד עיתונות בעידן המודרני.

בהמשך הפך תפקיד מנהל התוכן לטייטל המוכר של מי שמנהל את התוכן באתר האינטרנט - אחראי על העורכים / מנהלי תוכן אחרים - ולמעשה אחראי לכל המתפרסם באתר.

אז למה לא להשתמש בשם התפקיד "עורך ראשי" הרי זה בדיוק מה שעושה העורך הראשי בעיתון / רדיו / טלוויזיה?

א. כי מערכות התקשורת באינטרנט אינן דומות ברובן לעיתונות - מהסיבות שצויינו לעיל.
ב. כי מנהל התוכן אינו כפוף רק למסרים עיתונאיים, אלא גם עוסק בדרך זו או אחרת בשילוב תוכן שיווקי באתר, פרסומים והתאמתם לתוכן ועוד ועוד - נושאים שעורך ראשי לרוב מנותק מהם באופן מכוון, כחלק מהאג'נדה של הפרדת מערכת ופרסום וכדי לשמור על טוהר הכתוב.
ג. וחוץ מזה מה רע להיות מנהל?

אה, כן המשכורת...

לאיתור מישרות בתחום ניהול התוכן
עוד בנושא: עורך תוכן דיגיטלי: מקצוע לבעלי הפרעות קשב

ערוץ חדשות של רשות השידור? רעיון בכלל לא רע

לוגו ערוץ 33 - (מישהו מכיר את הלוגו והערוץ הזה?)


הוועד המנהל של רשות השידור קיבל אתמול החלטה להסב את ערוץ 33  הנידח לערוץ חדשות בסגנון CNN ישראלי.
האם זו החלטה ראויה או לא?


כמעט מיד לאחר פרסום הידיעה כבר החלו המשמיצים בתגובות להביע את דעתם אל מנומקת תחת שמות סתרים. הבוקר הצטרף וואלה ברנז'ה לחגיגת המבקרים.


כשבאים לעשות שינויים בארגון כמו רשות השידור ובכלל - צריך לזכור שמדובר בארגון רדום, קשה להזזה - משהו כמו פיל צולע וחולה. ברור שכל רעיון חדשני ופורה ידחה בארגון כמעט מיד כי אין ארגון שאוהב שינויים - לא ארגונים פרטיים מסואבים - בוודאי לא רשות השידור.


ובעיניי - הרעיון מעולה - סוף סוף באים גורמים שמנקים את האבק מעל נכסים של הרשות ומנסים להחיות אותם - כאילו מדובר בהחייאה אחרונה (ואולי בעצם לא כאילו...).


הרעיון הוא לקחת נכסים קיימים ופשוט לנצל אותם נכון יותר:


1. ברשות השידור קיימות שתי חברות חדשות - האחת של הערוץ הראשון , השניה - של רשת ב'. שתיהן עובדות 24 שעות ביממה - האחת מנפיקה מהדורה אחת לערב, השניה מהדורות של כל חצי שעה / שעה. הגיע הזמן שמישהו יאחד את השתיים לדסק אחד ומעולה שישדר 24 שעות ביממה חדשות - כי יש להם את היכולת הזו.


2. בשעות הביניים ניתן לשדר את מיליוני השעות האגורות אי שם בארכיון הרשות. מיליון שעות תרבות והסטוריה מופלאה שאפשר לשבץ  בין לבין שידורי החדשות.


3. נכס לא מבוטל נוסף הוא המספר 33 בשלט. אולי זה נראה זניח - אבל בעוד כמה שנים, שיתחילו המריבות בבתי המשפט על המספר 22 בשלט - כולם יבינו את ערכו חסר התקדים של המספר 33 בשלט - עם עוגן שהמשינה הקצתה שפשוט מישהו החליט בעבר לא לעשות איתו כלום. כמו עם רוב העובדים ברשות...


4. כוח אדם. - קצת חוצפה לבוא בשנת 2011 ברשות השידור ולהגיד אין לנו כוח אדם לבצע את המשימה של תחזוקת עוד ערוץ. אלפי עובדים רשומים ב- pay roll של הרשות הזו והגיע הזמן לבדוק מה כל אחד יכול לתרום לערוץ הזה. בחברות חדשות מקבילות עובדים במקרה הטוב 150 איש וגם שם מתנופפת לה לא פעם חרב הקיצוצים והפיטורין. אז להלין על כוח אדם? קצת חוצפה.


5. טכנולוגיה - כן זה החלק הבעייתי. אבל יש מצלמות, יש אולפנים, יש חדרי שידור - חשוב להתחיל. אם הרפורמה תצא לדרך, עם תקציבים (שיימצאו) וללא מגבלות של ועדי העובדים - גם טכנולוגיה חדשה תמצא בקרוב.




בארגונים כמו רשות השידור - צריך לקבל החלטות אמיצות - קודם להחליט ולעשות - ואחר כך לפתור את מצוקת הצרכים - כי אחרת כלום לא יזוז בארגון החולה הזה.