מהי המדיניות הנכונה בעמודי פייסבוק - האם לחסום גולשים או לא ובאילו מקרים?
זו שאלה בה מתלבטים כל מי שמנהל עמוד פייסבוק באשר הוא. במיוחד כשמדובר בעמודים רשמיים של ארגונים, איך לומר, ממשלתיים ו/או שנויים במחלוקת.
העיקרון שמנחה אותי אישית הוא חד משמעית "לא לחסום"!. אין חוסמים גולשים באופן עקרוני כי הפייסבוק ורשתות חברתיות בכלל נועדו כדי לייצר ולעודד שיח: שיח פתוח שמאפשר דיבור חופשי על הכל - וכשאני אומר על הכל אני מתכוון לכל דבר.
הגישה שלי טוענת, שכל שיח, גם השלילי ביותר, הוא הזדמנות (או כמו שמנכ"ל שלי בעבר הגדיר זאת: "אתגר") במסגרתו ניתן להסביר, לתת נימומקים, להתווכח ולנסות לשכנע. נכון, ךא תמיד זה עובד - אבל חשוב לזכור, שבכל ויכוח, גם הקשה ביותר, נמצאים את הצופים מהצד, שלא מתערבים בויכוח וצופים. רק צופים. הם גם רואים את הוויכוח, מקבלים את התמונה המלאה והם בעצמם יכולים להשתכנע ו/או לקבל נימוקים משכנעים לעמדה אותה אתה מייצג.
לכן גם האמירות הקשות ביותר הן הזדמנות נפלאה.
עם זאת, גם אני נפלתי לא פעם להחלטה לחסום גולשים.
ובאילו מקרים כן ניתן או אפילו מומלץ לחסום?
חסימה נכונה ואפילו מומלצת במקרים הבאים:
1. כשהגולש מתבטא בשפה לא נאותה המכילה קללות, נאצות וגידופים.
2. כשגולש עובר על חוק לשון הרע - עושה שיימינג לאנשים או משמיץ אדם שלישי. גם אם יתן הוכחות לטיעוניו, עדיין מדובר בשיימינג. פייסבוק אינו בית דין שדה ואסור לאפשר לאנשים להשמיץ אנשים אחרים מבלי שבית המשפט נתן את החלטתו על כך או כל גורם אחר המחוייב על פי חוק.
3. כשהגולש עובר על חוקי מדינת ישראל או חוקים בכלל - צו איסור פרסום, לשון הרע, בטחון המדינה, הסתה, גזענות וכדומה
4. כשהגולש מציף בעמוד הפייסבוק ומתחיל להוות נזק ממשי - בהשמצות, פרסום מודעות ועוד.
בדרך כלל אני נוהג להתרות בפני מי שעושה דברים אלה (אם ניתן כמובן) לפני חסימה. דרישה שיפסיק כי אחרת ייחסם. אם לא נרגע וממשיך - חסימה נדרשת ואפילו מומלצת.
חשוב לציין כי חסימה היא אפשרות אחרונה - בדרך כלל, שוב אדגיש, אין לחסום גולשים גם אם הם מאוד מעצבנים - כי בדיוק בשביל, זה , כשזכור לכם, פתחתם את עמוד הפייסבוק - לשיח - גם א הוא מאוד מאוד מעצבן.
זה נכון לגבי עמודים של חברות וארגונים.
הכלל הזה קצת שונה כשמדובר בעמוד פייסבוק פרטי. העמוד הפרטי שלי אינו מכיל עוקבים אלא חברים!. זה הבדל גדול, כי בעצם את החברים שלי אני בוחר.
אנשים המשמיצים אותי בעמוד הפייסבוק שלי, או שמנהלים ויכוח שאינו לרוחי - זכותי המלאה לבטל חברות עימם ולחסום אותם.
אני מתייחס לעמוד הפייסבוק ולקיר האישי שלי כ"בית". זהו בייתי, ובבית שלי איש לא יעליב אותי או יפגע בי. אני בוחר את מי להזמין הביתה ואת מי לא. ועם הכלל הזה אני הולך.
חשוב לציין כי גם העמודים הם "בית". הרבה עמודים של חברות או ארגונים אישיים - הם בית וחל עליהם אותו כלל.
ככל שמדובר בחברה או ארגון רשמי או ממשלתי או שייך לציבור בדרך כלשהי - כי אז היד על ההדק פחות קלה - הרי הבית הזה שייך גם להם - ואז מותר להם להתבטא כרצונם. עד הגבול של "הטעם הטוב".
ומי קובע את גבול "הטעם הטוב"? אנחנו - כמנהלי התקשורת המקוונת בארגון. אנחנו שומרי הסף!
זו שאלה בה מתלבטים כל מי שמנהל עמוד פייסבוק באשר הוא. במיוחד כשמדובר בעמודים רשמיים של ארגונים, איך לומר, ממשלתיים ו/או שנויים במחלוקת.
העיקרון שמנחה אותי אישית הוא חד משמעית "לא לחסום"!. אין חוסמים גולשים באופן עקרוני כי הפייסבוק ורשתות חברתיות בכלל נועדו כדי לייצר ולעודד שיח: שיח פתוח שמאפשר דיבור חופשי על הכל - וכשאני אומר על הכל אני מתכוון לכל דבר.
הגישה שלי טוענת, שכל שיח, גם השלילי ביותר, הוא הזדמנות (או כמו שמנכ"ל שלי בעבר הגדיר זאת: "אתגר") במסגרתו ניתן להסביר, לתת נימומקים, להתווכח ולנסות לשכנע. נכון, ךא תמיד זה עובד - אבל חשוב לזכור, שבכל ויכוח, גם הקשה ביותר, נמצאים את הצופים מהצד, שלא מתערבים בויכוח וצופים. רק צופים. הם גם רואים את הוויכוח, מקבלים את התמונה המלאה והם בעצמם יכולים להשתכנע ו/או לקבל נימוקים משכנעים לעמדה אותה אתה מייצג.
לכן גם האמירות הקשות ביותר הן הזדמנות נפלאה.
עם זאת, גם אני נפלתי לא פעם להחלטה לחסום גולשים.
ובאילו מקרים כן ניתן או אפילו מומלץ לחסום?
חסימה נכונה ואפילו מומלצת במקרים הבאים:
1. כשהגולש מתבטא בשפה לא נאותה המכילה קללות, נאצות וגידופים.
2. כשגולש עובר על חוק לשון הרע - עושה שיימינג לאנשים או משמיץ אדם שלישי. גם אם יתן הוכחות לטיעוניו, עדיין מדובר בשיימינג. פייסבוק אינו בית דין שדה ואסור לאפשר לאנשים להשמיץ אנשים אחרים מבלי שבית המשפט נתן את החלטתו על כך או כל גורם אחר המחוייב על פי חוק.
3. כשהגולש עובר על חוקי מדינת ישראל או חוקים בכלל - צו איסור פרסום, לשון הרע, בטחון המדינה, הסתה, גזענות וכדומה
4. כשהגולש מציף בעמוד הפייסבוק ומתחיל להוות נזק ממשי - בהשמצות, פרסום מודעות ועוד.
בדרך כלל אני נוהג להתרות בפני מי שעושה דברים אלה (אם ניתן כמובן) לפני חסימה. דרישה שיפסיק כי אחרת ייחסם. אם לא נרגע וממשיך - חסימה נדרשת ואפילו מומלצת.
חשוב לציין כי חסימה היא אפשרות אחרונה - בדרך כלל, שוב אדגיש, אין לחסום גולשים גם אם הם מאוד מעצבנים - כי בדיוק בשביל, זה , כשזכור לכם, פתחתם את עמוד הפייסבוק - לשיח - גם א הוא מאוד מאוד מעצבן.
זה נכון לגבי עמודים של חברות וארגונים.
הכלל הזה קצת שונה כשמדובר בעמוד פייסבוק פרטי. העמוד הפרטי שלי אינו מכיל עוקבים אלא חברים!. זה הבדל גדול, כי בעצם את החברים שלי אני בוחר.
אנשים המשמיצים אותי בעמוד הפייסבוק שלי, או שמנהלים ויכוח שאינו לרוחי - זכותי המלאה לבטל חברות עימם ולחסום אותם.
אני מתייחס לעמוד הפייסבוק ולקיר האישי שלי כ"בית". זהו בייתי, ובבית שלי איש לא יעליב אותי או יפגע בי. אני בוחר את מי להזמין הביתה ואת מי לא. ועם הכלל הזה אני הולך.
חשוב לציין כי גם העמודים הם "בית". הרבה עמודים של חברות או ארגונים אישיים - הם בית וחל עליהם אותו כלל.
ככל שמדובר בחברה או ארגון רשמי או ממשלתי או שייך לציבור בדרך כלשהי - כי אז היד על ההדק פחות קלה - הרי הבית הזה שייך גם להם - ואז מותר להם להתבטא כרצונם. עד הגבול של "הטעם הטוב".
ומי קובע את גבול "הטעם הטוב"? אנחנו - כמנהלי התקשורת המקוונת בארגון. אנחנו שומרי הסף!
